Melakhim II 7 – מלכים ב ז‏ – Mikraot Gedolot

Loading text...

(א) וַיֹּ֣אמֶר אֱלִישָׁ֔ע שִׁמְע֖וּ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ סְאָה⁠־סֹ֣לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל בְּשַׁ֥עַר שֹׁמְרֽוֹן׃

And Elisha said, "Hear the word of Hashem. Thus says Hashem, 'Tomorrow about this time a measure of fine flour shall be sold for a shekel, and two measures of barley for a shekel, in the gate of Samaria.⁠"

תרגום יונתןר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַר אֱלִישָׁע קַבִּילוּ פִתְגָמָא דַייָ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כְּעִדְנָא הָדֵין מְחַר סְאָה סוּלְתָּא בְסִלְעָא וְסָאתָן סְעוֹרִין בְּסִלְעָא בִּתְרַע דְשֹׁמְרוֹן.

ויאמר כעת מחר – וסוף המעשה מוכיח באמרו אשר דבר ברדת המלך אליו, הנה התבאר כי ברדת המלך אל הנביא נאמרה לו נבואה זאת.

(א-ב) הל״א הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיהיה מכחיש ובלתי מאמין מה שייעדו הנביאים הלא תרא׳ מה שקרה לשליש מפני היותו מרחיק שיהיה מה שאמר אלישע לשוב למחרת היום ההוא סאה סלת בשקל וסאתי׳ שעורי׳ בשקל בשער שומרון והוא שכבר ראה זה בעיניו ומשם לא אכל כמו שאמר הנביא לו וזה הי׳ ענשו הראוי לו שהוא ראה אמות דברי הנבואה ההיא ולא נהנה בטוב שהגיע ממנה.

ואז השיבו אלישע אין הדבר כמו שחשבת, כי בהיותו יתברך פועל כל זאת הנה גם כן בידו התרופה כי הוא טרף וירפאנו, ולאמת זה אמר שמעו דבר השם כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים במחיר שקל אחד יהיה שוויו בשער שמרון, ומאשר אמר סאה סלת וסאתים שעורים, ידענו שהיתה סאה אחת מסלת שווה כמו סאתים משעורים:

ויאמר וכו׳ – כשמוע דברי המלאך הממאן לשלוח בו יד מפחד ה׳, והמלך הסכים על ידו, אמר: הנה כעת הזאת ביום מחר, יהיה סאה סולת בשקל וכו׳.

בשער – מקום שמוכרין שם התבואה.

סאה סולת בשקל – מבואר שגזרת הרעב לא נתבטל אז, ותניא בב״ב (דף צ״א) אין יוצאין מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא אם כן יעמדו סאתים בסלע אר״ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא והרמב״ם פסק כת״ק, והיה ראוי שיהיה סאתים בשקל שזה גם כן עת רעב כי בשעת הזול הם ד׳ סאין בסלע כמ״ש בכתובות (דף ס״ד), אמנם אלישע תקן זה בשני דברים,

א. שיהיו סאתים שעורים בשקל – ויכולים לאכול שעורים,

ב. שיהיה בשער שומרון ומוצא ליקח, ובזה יש סברא שאפי׳ סאה בסלע לא יצא.

בשער שמרון – שער אולי מקורו ערה שענינו שפך וגלה, ושי״ן נוספת מצאנו בתיבת שלהבת, שקערורות ורבות כמוהן, ומתחלה היתה הוראת שם זה פתח העיר (והשער סגרו, יהושע ב׳:ז׳), ואח״כ הושאל להורות מקום כניסה אף בלא פתח (ויעמד משה בשער המחנה, תשא), ואח״כ להורות העיר עצמה (והנחת בשעריך, ראה), ומאחר שהיה משפטם להניח מקום פנוי בין העיר לבתים ובו דנים דין נקראת גם אסיפת הדינים או הזקנים בשם שער (ובעז עלה השער, רות ד׳:א׳), ובמקום פנוי כזה סמוך לפתח העיר היו מוכרים תבואה ע״כ מצאנו שער גם להוראה זו (כאן), ומן הוראה זו יצא לו שם שער (בלשון חכמים שיעור) להוראת מדה וקצב (מאה שערים, תולדות).

כשמוע אלישע דברי השליח הממאן לשלוח בו יד מפחד ה׳, והמלך הסכים עימו

מצודת דוד.

, וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה, כֹּה אָמַר יְהוָה על אף שגזרת הרעב לא תתבטל מיד

מלבי״ם.

, הרעב עצמו יתבטל, ומשכך כָּעֵת – בשעה זו מָחָר האוכל יימכר כל כך בזול עד שֶׁסְאָה סֹלֶת תימכר בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים

המלבי״ם מבאר שמחיר זה אינו זול, והוא אופייני לזמן רעב, והישועה היתה שהיה אפשרות לקנות, כי עד אז לא היה תבואה כלל ואף לא במחיר גבוה.

ימכרו אף הם בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר – מקום מכירת התבואה

מצודת דוד.

שֶׁבְּשֹׁמְרוֹן:

(ב) וַיַּ֣עַן הַשָּׁלִ֡ישׁ אֲשֶׁר⁠־לַמֶּ֩לֶךְ֩ נִשְׁעָ֨ן עַל⁠־יָד֜וֹ אֶת⁠־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ הִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗הי״י֗ עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִֽהְיֶ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּכָ֤ה רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל׃

Then the captain on whose hand the king leaned answered the man of God, and said, "Behold, even if Hashem were to make windows in heaven, will such a thing be?⁠" And he said, "Behold, you shall see it with your eyes, but you shall not eat of it.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲתֵיב גִבָּרָא דְמַלְכָּא דְסָמִיךְ עַל יְדוֹהִי יַת נְבִיָא דַייָ וַאֲמַר אִילוּ יְיָ פְּתַח כַּוִין וּמָחִית טוּבָא מִן שְׁמַיָא הַיְהֵי פִּתְגָמָא הָדֵין וַאֲמַר הָא אַתְּ חָזֵי בְּעֵינָךְ וּמִתַּמָן לָא תֵיכוֹל.

ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל – מכאן שמדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה, וכן שנו רבותינו אלו שאין להם חלק לעוה״ב האומר אין תחיית המתים מן התורה, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים.

הנה י״י עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה – אם אינו מוריד לנו לחם מן השמים, דרך שער העיר אי אפשר לו ליכנס שהרי הגייסות מקיפין את העיר אבל דרך ארובות השמים יכול הדבר להיות.

אשר למלך נשען על ידו – דרך קצרה. ופירוש: השליש אשר למלך שהיה נשען על ידו.

ארובות בשמים – להמטיר. או בדרך הפלגה: להוריד חטים ושעורים, על דרך ירידת המן.

ותרגם יונתן: אילו י״י פתח כוין ומחית טובא מן שמיא.

הנכה – בה״א, כמו הנצבת עמכה (שמואל א א׳:כ״ו) והדומים להם.

אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ – הלמ״ד במקום ה״א הידיעה. כוונתו: ״אשר המלך״.⁠

השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 49, שו׳ 4 (הרקמה, עמ׳ סב, ש׳ 6), בפרק על ״ביאור רוב עניני אותיות התוספת״ (והעיר רצהבי [משמעויות, עמ׳ 421], כי ריב״ג הסתמך על שיטת רס״ג בעניין זה). לעומתו, רד״ק נקט מקרא קצר: ״אשר למלך נשען על ידו – דרך קצרה, ופירוש: השליש אשר למלך, שהיה נשען על ידו״.

[226ב] אשר למלך נשען על ידו אללאם בדל הא אלתעריף יריד אשר המלך

אשר למלך – הלמ״ד סימן הפעול כלמ״ד לסיחון מלך האמרי (תהלים קל״ה:י״א).

ויען השליש וגו׳ – וגם כת׳ עוד ויהי כדבר איש האלהים אל המלך וגו׳ (מלכים ב ז׳:י״ח).

השליש אשר למלך נשען על ידו – רוצה לומר בעת שהיה המלך נשען על ידו בדרך ששמע המלך דבריו כאמרו מכחיש נבואת אלישע שזה לא יהיה כמו שלא יתכן שיעשה השם ארובות בשמים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וזכר שענה השליש אשר למלך נשען על ידו שבא שמה עם המלך, כמו שאמר הלא קול רגלי אדוניו אחריו, ויאמר אל איש האלהים, ואיך יתכן ואפשר שיהיה כהזול העצום הזה והשובע המפולג אשר אמרת ובזמן כל כך קצר? כי הנה אעפ״י שיהיה השם עושה ארובות בשמים להשליך בהם על הארץ חטה ושעורה היהיה כדבר הזה? באמת לא יהיה כי זה אי אפשר, והנביא ראה שלא היה מאמין השליש בדברי הנבואה והיה מקצר ביכולת האלהי, ולזה אמר הנך רואה בעיניך מה שאמרתי ומשם לא תאכל, לפי שימות בשער העיר כמו שיזכור ולא יזכה לאכול ובל יראה בתשועת ה׳. וה״ר לוי בן גרשום פירש הנה זאת הרעה מאת ה׳ מה אוחיל ליי׳ עוד, שאמרו שליח המלך לפי שנתחרט ממה שבא להרוג את אלישע, ואמר למה יומת הנבי׳ מה עשה? הנה הרעה הזאת מהמצור ומהרע׳ היא לנו מאת ה׳ על חטאתינו, ולמה אם כן אחטא אני יותר ואוחיל ליי׳ במיתת הנביא? והנה אוחיל הוא מגזרת (תהלים מ״ח ז׳) חיל כיולדה, כלומר למה אכעס לשם ית׳ בזה? וכאשר ראה הנביא כוונתו הטובה וחרטתו, אמר שמעו את תשועת ה׳ אשר יעשה לכם ויעדו ביעוד ההוא הטוב, וחמת המלך שככה:

השליש – שר וחשוב, כמו: ומבחר שלישיו (שמות ט״ו:ד׳).

נשען – נסמך.

ארובות – חלונות, כמו: וכעשן מארבה (הושע י״ג:ג׳).

הנכה – הנה אתה, והוא כמו הנך, והה״א נוספת, ודוגמתו: הנצבת עמכה (שמואל א א׳:כ״ו), ומשפטו: עמך.

אשר למלך נשען – מלת אשר עומדת במקום שתים, כאילו אמר, אשר למלך, אשר היה נשען על ידו בבואו אל הנביא, כמו שנאמר למעלה: הלוא קול רגלי וכו׳.

הנה ה׳ עושה – אף אם עושה ה׳ ארובות בשמים, להשליך דרך שם על הארץ הסולת והשעורים, וכי אפשר שיהיה הדבר הזה, להיות כל כך בזול.

רואה – הזול ההוא.

ומשם לא תאכל – כי תמות מיד ועל שלגלג על דבריו אמר לו כן.

ארבות – משרש ארב, חלונות בחומת העיר רחבות מבפנים וקצרות מבחוץ שאחריהם יושבים אורבים ומורים בקשת, וכאן הוראתו כמו בפרשת נח חלונות בשמים להמטיר דרך שם, ודרך לעג אמר עתה תראו שה׳ יעשה לו חלונות בשמים וימטיר לנו דגן וקמח, או כמו שתרגם שד״ל (בהחסר מלת אם) גם אם ה׳ יעשה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה, שופע רב כזה שאפילו בימי שבע (דוק דמיון שני השמות שופע ושובע) לא היה כמהו?

וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ – שר חשוב

מצודת ציון.

אֲשֶׁר היה לַמֶּלֶךְ ואשר המלך

רד״ק, מצודת דוד.

היה נִשְׁעָן – נסמך

מצודת ציון.

עַל יָדוֹ בבואו לפגוש

רלב״ג, מצודת דוד.

אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמַר השליש הִנֵּה אף אם היה

מצודת דוד.

יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת – חלונות

מצודת ציון.

בַּשָּׁמַיִם וממטיר

רד״ק.

משם סולת ושעורים

מצודת דוד.

הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה שיימכר כל כך בזול?!⁠

מצודת דוד.

וַיֹּאמֶר לו אלישע הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ – שכן יימכר בזול

מצודת דוד.

וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל כי תמות מיד, ועל שלגלג על דבריו אמר לו כן

מצודת דוד.

: פ

(ג) וְאַרְבָּעָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים הָי֥וּ מְצֹרָעִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֔הוּ מָ֗ה אֲנַ֛חְנוּ יֹשְׁבִ֥ים פֹּ֖ה עַד⁠־מָֽתְנוּ׃

Now there were four leprous men at the entrance of the gate; and they said one to another, "Why are we sitting here until we die?

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

טמאים מחוץ למחנה – ויקרא י״ג:מ״ו, במדבר ה׳:ג׳, במדבר י״ב:י״ד-ט״ו, במדבר ל״א:י״ט

וְאַרְבָּעָה גַבְרִין הֲווֹ סְגִירִין יַתְבִין בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ מָא אֲנַחְנָא יַתְבִין כָּא עַד דִנְמוּת.

וארבעה אנשים היו מצורעים – זה גחזי ושלשת בניו.

וארבעה אנשים – גחזי ובניו (בבלי סוטה מ״ז.).

פתח השער – כמו שנאמר: בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא י״ג:מ״ו).

There were four men. Geichazi and his sons.⁠

See Maseches Sanhedrin 107b.

These four were the only people suffering from tzora'as. Elisha had healed all other Bnei Yisroel suffering from tzora'as (Malbim).

At the entrance of the gate. As it is stated, "He shall live alone; outside the camp shall be his habitation.⁠"

Vayikra 13:46. This is proscribed by the Torah for people who suffer from tzora'as.

וארבעה אנשים – זה גחזי וג׳ בניו.

פתח השער – כמה שנ׳ בדד ישב מחוץ למחנה מושבו (ויקרא י״ג:מ״ו).

וארבעה אנשים – ארז״ל כי אלה הארבעה היו גחזי וג׳ בניו.

פתח השער – כמו שדרך המצורעים להיות חוץ לעיר, כמו שכתוב: מחוץ למחנה מושבו (ויקרא י״ג:מ״ו).

עד מתנו – עד אשר מתנו.

וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער – לפי שהיו מוכרחים לעמוד מחוץ למחנה והיה שם מקום להם תוך שער העיר סמוך לפתח השער.

וארבעה אנשים וגומר. עתה יספר הכתוב איך נתקיימו יעודי הנביא מהשובע אשר יעד בשער שומרון ומהיעוד הרע אשר יעד על השליש, והוא שהיו ארבעה אנשים מצורעים יושבים פתח שער שומרון, כמו שצותה התורה במצורע (ויקרא י״ג מ״ו) מחוץ למחנה מושבו, ואחז״ל (סנהדרין ק״ז ע״ב) שאלו היו גחזי ושלשת בניו, והמה עטופים ברעב אמרו איש אל רעהו מה אנחנו יושבים פה עד שנמות?

פתח השער – היו יושבים בפתח השער כדין המצורע כמו שנאמר: מחוץ למחנה מושבו (ויקרא י״ג:מ״ו).

עד מתנו – עד אשר נמות ברעב.

השאלות:

היה לו לומר אנשים מצורעים היו פתח השער.

וארבעה אנשים פי׳ חכמינו זכרונם לברכה שהיה גחזי וג׳ בניו, כי מצורעים אחרים רפא אלישע, כ״ש מנעמן, וכמו שנראה מדברי הנערה שאמרה לאשת נעמן שאלישע ירפאהו ובודאי אמרה זאת מפני שהיה דרכו לרפאות, ומבואר שהיה זה גחזי ובניו שלא יכול לרפאותם, ועל זה אמר היו מצורעים שהם נשארו מצורעים ולא נרפאו, וכיון שנלקו בשומרון שלחו אותם חוץ לחומה כדין המצורע משתלח מעיירות המוקפות חומה כמ״ש בפ״ק דכלים.

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים אשר הָיוּ מְצֹרָעִים ישבו בְּפֶּתַח הַשָּׁעַר של העיר

רלב״ג.

כדין המצורע היושבים מחוץ למחנה

רד״ק, מצודת דוד.

, ואמרו רבותינו כי אלה היו גיחזי ושלושת בניו

סוטה מז., רש״י, רד״ק, מלבי״ם. והמלבי״ם מדייק זאת מהכתוב ״היו מצורעים״, כי כל המצורעים שהיו עד שהגיע נעמן נתרפאו ע״י אלישע ביחד עם נעמן, ורק גיחזי ובניו שנצטרעו לאחר מכן מחמת מעשיהם לא נתרפאו ונשארו מצורעים.

, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לְשֵׁם מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה לְלֹא מַעַשׂ עַד מָתְנוּ – אשר נמות ברעב

מצודת דוד.

(ד) אִם⁠־אָמַ֩רְנוּ֩ נָב֨וֹא הָעִ֜יר וְהָרָעָ֤ב בָּעִיר֙ וָמַ֣תְנוּ שָׁ֔ם וְאִם⁠־יָשַׁ֥בְנוּ פֹ֖ה וָמָ֑תְנוּ וְעַתָּ֗ה לְכוּ֙ וְנִפְּלָה֙ אֶל⁠־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם אִם⁠־יְחַיֻּ֣נוּ נִֽחְיֶ֔ה וְאִם⁠־יְמִיתֻ֖נוּ וָמָֽתְנוּ׃

If we say, 'We will enter into the city', then the famine is in the city, and we shall die there. And if we sit still here, we die also. Now therefore come, and let us fall to the army of the Arameans; if they keep us alive, we shall live; and if they kill us, we shall die.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

אִם נֵימַר נֵיעוֹל לְקַרְתָּא וְכַפְנָא בְקַרְתָּא וּנְמוּת תַּמָן וְאִם נִתֵיב הָכָא וּנְמוּת וּכְעַן אֱתוֹ וְנִשְׁתְּמַע לְמַשִׁרְיַת אֲרָם אִם יְחַיוּנָנָא וְנֵחִי אִם יִקְטְלוּנָנָא וְנִתְקַטֵיל.

אם אמרנו נבוא העיר – שנו רבותינו רעב בעיר פזר רגליך שנא׳ ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה (בראשית י״ב:י׳), ואומר אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם. מאי ואומר, וכי תימא ה״מ היכא דליכא סכנת נפשות אבל היכא דאיכא סכנת נפשות לא, ת״ש לכו ונפלה אל מחנה ארם.

ונפלה – כמו: אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו ל״ז:י״ג).

וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם – ׳נפנה אליהם׳,⁠

השווה ריב״ג, אלאצול, ׳נפל׳, עמ׳ 443, שו׳ 28 (השורשים, עמ׳ 311).

כלומר ׳נלך לעברם׳.

ונפלה אל מחנה ארם ננזע אליהם אי נמצ׳י אלי ענדהם

אם יחינו נחיה וגו׳ – כן גם מנהג הדבור ללעוזות.

הנה המיתה אין בה ספק בין שנשב כאן ובין שנכנס ונבא לעיר, לפי שהרעב בעיר ונמות שם ואם ישבנו פה ומתנו, הנה אם כן אי אפשר להמלט מן המות, ואחר שזה כן לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו ויתנו לנו לאכול נחיה ויהיה נפשנו לשלל, ואם ימיתונו לא נפסיד בזה כלל, כי מעותדים היינו למות, הנה אם כן היה העצה טובה, לפי שזה אפשר להרויח בה ממה שהיו בו ולא היה אפשר שיוזקו בעצתם ממה שהם עתה, כי המיתה לא היתה להם הזק חדש כי כבר היו נופלים בה בין שישבו שם או שיכנסו לעיר, ולזה אמרו ומתנו, ולא אמרו נמות כמו שאמרו נחיה, לפי שהחיות היו מרויחים בו מחדש אבל המות לא היה להם הזק חדש כי כבר היו בו קודם לכן, וזהו אמרם ומתנו, רצה לומר וכבר אנחנו מתים אעפ״י שלא נפלה אל מחנה ארם, ועם זה הותרה השאלה הששית:

ונפלה – ענין נטיה, כמו: אל הכשדים אתה נופל (ירמיהו ל״ז:י״ג).

נחיה – כי שם נמצא לחם.

ומתנו – כאומר מה בכך אם נמות, הלא ממה נפשך אנו מעותדים למיתה.

אם אמרנו רצה לומר כיון שבכאן ודאי נמות בין אם נבוא העיר בין כשנשאר כאן, אבל כשנפול אל מחנה ארם יש ספק ואם כן דבר זה קרוב לריוח ורחוק מהפסד שאם יחיונו נרויח שנחיה ואם ימיתנו לא נפסיד מאומה שבל״ז ומתנו ועל זה אמר ג״פ ומתנו.

אִם אָמַרְנוּ – נחליט נָבוֹא – להיכנס אל הָעִיר שומרון ולא להישאר בפתח העיר וְהנה הָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם מרעב, וְאִם יָשַׁבְנוּ – נמשיך לשבת פֹה וָמָתְנוּ גם מרעב, וְלכן עלינו לעשות מעשה, עַתָּה – עכשיו לְכוּ – בואו נלך וְנִפְּלָה – ונמסור עצמנו אֶל מַחֲנֵה אֲרָם שבא להילחם נגדנו ועשה את המצור, אִם יְחַיֻּנוּ ארם נִחְיֶה כי שם נמצא לחם

מצודת דוד.

, וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ ואין מה להפסיד מזה כי ממילא גם אם לא נלך לשם נמות

מלבי״ם. מכאן למדו רבותינו (ב״ק ס:) שבשעת רעב פזר רגליך אפילו כאשר יש ספק מיתה.

(ה) וַיָּקֻ֣מוּ בַנֶּ֔שֶׁף לָב֖וֹא אֶל⁠־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיָּבֹ֗אוּ עַד⁠־קְצֵה֙ מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֥ה אֵֽין⁠־שָׁ֖ם אִֽישׁ׃

And they rose at twilight to go to the camp of the Arameans; and when they had come to the outermost part of the camp of the Arameans, behold, no man was there.

תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובות

וְקָמוּ בְקִבְלָא לְמֵיעַל לְמַשִׁרְיַת אֲרַם וַאֲתוֹ עַד סְיָפֵי מַשִׁרְיַת אֲרָם וְהָא לֵית תַּמָן אֱנָשׁ.

וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף – בחשיכת הלילה. והוא (= נשף) זמן התערבבות האור בחשיכה, בין אם בתחילת הלילה בין אם בסופו. וכאן הוא בסופו,⁠

כך רס״ג שתרגם בדרך-כלל ״נשף״: גלס (= סוף הלילה). למשל ביש׳ נט, י. באופן דומה תרגם ביש׳ כא, ד; איוב ג, ט: סחר (= שחר), אם כי ביש׳ ה, יא: מסא (= ערב); אלפאסי, ׳נשף׳, ב, עמ׳ 293, שו׳ 23: גלס וט׳למה פמנה מא יקתצ׳י ט׳למה אלסחר (= אפלה וחושך ומהם גזור מה שהוראתו חשכת השחר); מנחם, ׳שף׳, עמ׳ *366: ״ענין אשמורה המה״; ריב״ג, אלאצול, ׳נשף׳, עמ׳ 464, שו׳ 18-5 (השורשים, עמ׳ 326); רד״ק, השורשים, עמ׳ תס: ״ודעת רבותינו ז״ל (ברכות ג, ע״ב), כי גם כן יקרא נשף תחלת הלילה כשמתחיל החשך, ותחלת היום כשסר החשך״.

ואילו ״בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם״ (מש׳ ז, ט) – תחילת הלילה.

ויקומו בנשף אלעסעסה והו וקת אכתלאט אלצ׳ו באלצ׳לאם אמא פי אול אלליל או פי אכרה והו הנא אכרה ואמא בנשף בערב יום אול אלליל

ויקומו וינוסו בנשף – רוצה לומר כי בלילה שמעו הקולות אשר השמיעם השם יתברך על דרך המופת ובלילה ההוא נסו תכף ומרוב פחדם עזבו סוסיהם וחמוריהם וברחו ברגליהם.

(ה-ו) וספר שקמו בלילה אל מחנה ארם והנה מצאו שלא היה שם איש, לפי שבאותה לילה קודם ביאת המצורעים השם יתברך השמיע את מחנה ארם קול רכב קול סוס קול חיל גדול, ואמרו ביניהם באמת הנה שכר עלינו מלך ישראל את מלכי החתים ואת מלכי מצרים לבוא עלינו, כי חשבו כפי קול ההמון הנשמע באזניהם שהיו מלכים רבים באים עליהם.

בנשף – בערב, כמו: מאחרי בנשף (ישעיהו ה׳:י״א).

השאלות:

למה אמר שתי פעמים ויבואו עד קצה המחנה כאן ובפסוק ח׳.

ויקמו בנשף – הנה שיתקיים דבר הנביא שצמצם הזמן ואמר כעת מחר היה צריך שהמצורעים יתיעצו ע״ז בלילה ההוא דוקא, ושילכו בתחלת הלילה לשם, ושלא יחכו עד אור הבקר רק שיודיעו תיכף לבית המלך, שאם היו מודיעים בבקר והיו שולחים תחלה לראות, היה הזמן עובר מ״ש הנביא כעת מחר, ומ״ש ויבאו עד קצה מחנה ארם – כי דרך המחנה שמעמידים שומרים קצת רחוק מן המחנה לראות כל הנעשה, וע״ז כיון כאן, ולא מצאו שם איש מה שאין כן מ״ש שנית (בפסוק ח׳) ויבאו עד קצה המחנה היינו במחנה ממש.

וַיָּקוּמוּ ארבעת המצורעים בַנֶּשֶׁף – בערב

מצודת ציון. ובגמ׳ ברכות ד: מבואר שנשף הוא תחילת היום או תחילת הלילה. וראה את הסברו של המלבי״ם שהקב״ה סיבב שעשו זאת בערב כדי שהכול יתרחש מהר, כדי שיגיע המועד של מכירת הסולת בזול כפי שניבא אלישע ״כעת מחר״.

לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם כפי שאמרו, וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה הגבול של מַחֲנֵה אֲרָם אשר היה מחוץ למחנה

מלבי״ם.

, וְהִנֵּה ראו להפתעתם כי אֵין שָׁם במחנה ארם שום אִישׁ בכל המחנה:

(ו) וַאדֹנָ֞י הִשְׁמִ֣יעַ׀ אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֗ם ק֥וֹל רֶ֙כֶב֙ ק֣וֹל ס֔וּס ק֖וֹל חַ֣יִל גָּד֑וֹל וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל⁠־אָחִ֗יו הִנֵּ֣ה שָֽׂכַר⁠־עָלֵ֩ינוּ֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת⁠־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וְאֶת⁠־מַלְכֵ֥י מִצְרַ֖יִם לָב֥וֹא עָלֵֽינוּ׃

For Hashem had made the army of the Arameans hear a noise of chariots and a noise of horses, the noise of a great army; and they said one to another, "Behold, the king of Israel has hired against us the kings of the Hittites and the kings of the Egyptians to come upon us.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּמִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּמַע לְמַשִׁרְיַת אֲרָם קַל רְתִיכִין קַל סוּסְוָן קַל מַשִׁרְיַן סַגִיאִן וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ הָא אֲגַר עֲלָנָא מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל יַת מַלְכֵי חִתָּאֵי וְיַת מַלְכֵי מִצְרָאֵי לְמֵיתֵי עֲלָנָא.

השמיע את מחנה ארם – נדמה להם כאלו שומעין.

Had caused the camp of Arom to hear. It seemed to them as though they were hearing.

השמיע את מחנה ארם – נדמה להם כאילו שומעין.

השמיע את מחנה ארם – לפני בא המצורעים באותו לילה, כי אם נסו מאתמול ביום, היו רואים ישראל. וכן אומר: ויקומו בנשף (מלכים ב ד׳:ד׳) – תכף כששמעו הקול, נכנס פחד גדול בלבם ונסו.

ואדני

בכ״י: וי״י.

השמיע וגו׳, וגם זה אוצר י״י יבוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

קול רכב קול סוס – בתרגום של יונתן כתיב וקול סוסון ובכל ספרים כ״י ודפוסים ישנים קול סוס בלא וא״ו בראש המלה וכן הוא במאיר כתיב ואני יגעתי לעמוד על בירורו של דבר עד שמצאתי בחסד אל מסרה משנים עשר פסוקים דמיין מן ג׳ ג׳ מלין קדמאה ותליתאה לא נסיב וא״ו ומציעתא נסיב ו׳ וסי׳ נמסר חסר במסר׳ גדולה ישעי׳ מ״ט ופסוק זה אינו נחשב עמהם ומזה נלמד שכתוב קול בלא וא״ו.

שכר עלינו – כתיב במכלול משקל פעל שהוא מלעיל שלא כמנהג ובסוף מסרה גדולה נמנה גם כן בשטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה.

וה׳ השמיע – הסיבה היה שלא מצאו שם איש, כי ה׳ השמיע, וכו׳ רצה לומר, בהשגחת ה׳ היה נדמה להם כאילו שומעים.

לבוא עלינו – וזהו הקול שאנו שומעים.

וה׳ – והיה מן הנס שה׳ השמיע לאזנם קול חיל – ושנית שנתבהלו ושעלה בלבם שהוא חיל מלכי מצרים ומלכי חתים שהיו מתיראים מהם ולא עצרו כח לעמוד נגדם.

מלכי החתים – מושלים על פלכים קטנים בשיפולי הר הלבנון (עיין מה שכתבתי במלכים א׳ סוף סימן י׳).

והסיבה שמחנה ארם היה ריק היתה שלפני בוא המצורעים באותו לילה

רד״ק.

וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם

גרם להם לחשוב שהם שומעים, רש״י, מצודת דוד.

קוֹל רֶכֶב – רכבי מלחמה, ועם קול זה גם קוֹל סוּס – סוסים אשר היו כמו קוֹל של חַיִל מלחמה גָּדוֹל

במדרש מובא שהקולות הללו הן הקולות שנעצרו במכת ברד לאחר שפרעה ביקש ממשה שיתפלל לה׳ ואמר לו משה (שמות ט, כט) ״הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן״, והן היו תלויין עד כה, תנחומא וארא סי׳ ט״ז.

, וַיֹּאמְרוּ במחנה ארם אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה וודאי שָׂכַר עָלֵינוּ – נגדנו יהורם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עם צבאם למלחמה עָלֵינוּ

והיה בזה נס כפול, הראשון ששמעו את קול החיל, והשני שעלה בלבם שהוא חיל מלכי מצרים ומלכי חתים שהיו מתייראים מהם ולא עצרו כח לעמוד נגדם, מלבי״ם.

(ז) וַיָּק֘וּמוּ֮ וַיָּנ֣וּסוּ בַנֶּ֒שֶׁף֒ וַיַּעַזְב֣וּ אֶת⁠־אׇהֳלֵיהֶ֗ם וְאֶת⁠־סֽוּסֵיהֶם֙ וְאֶת⁠־חֲמֹ֣רֵיהֶ֔ם הַֽמַּחֲנֶ֖ה כַּאֲשֶׁר⁠־הִ֑יא וַיָּנֻ֖סוּ אֶל⁠־נַפְשָֽׁם׃

Therefore they arose and fled in the twilight, and left their tents, and their horses, and their donkeys, leaving the camp as it was, and they fled for their life.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וְקָמוּ וַעֲרָקוּ בְקִבְלָא וּשְׁבָקוּ יַת מַשְׁכְּנֵיהוֹן וְיַת סוּסְוָתְהוֹן וְיַת חֲמָרֵיהוֹן בְּמַשְׁרִיתָא כְּמָא דְהִיא וַעֲרָקוּ לְשֵׁיזָבָא נַפְשֵׁיהוֹן.

וינוסו אל נפשם – להציל נפשם, לא חסו על הממון, ואפילו הסוסים לא אסרו לרכוב עליהם.

ומפני כן נסו באותו לילה ועזבו את אהליהם וכל אשר להם וגם עזבו הסוסים והחמורים והלכו ברגליהם, לפי שלא עצרו כוח לאסור אותם לרכוב עליהם.

המחנה כאשר היא – כתיב וקרי ביו״ד בדפוסים ישנים וספרים כ״י.

המחנה כאשר היא – הכל בשלימות, כאשר היתה היא בעוד שהיו שם.

אל נפשם – להציל את נפשם.

השאלות:

למה עזבו סוסיהם ונסו ברגליהם.

ויקומו – וכן היה מן הנס שנסו תיכף ולא לקחו אף סוסיהם שעל ידי כן יקל להם הניסה כי חשבו שהאויב כבר אצלם, ולכן נסו ברגלם בחשבם שעל ידי כן יתעסקו האויבים לשלול את המחנה האהלים והסוסים ולא יפנו לרדוף אחריהם באשר עזבו את כל השלל.

וַיָּקוּמוּ מחנה ארם וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף – בערב, ומגודל פחדם לא חסו על ממונם

רד״ק.

, וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וכל תכולת הַמַּחֲנֶה נשארה שלמה

מצודת דוד.

כַּאֲשֶׁר – כפי שֶׁהִיא היתה, וַיָּנֻסוּ ברגל

כי חשבו שהאויב כבר אצלם, ולכן נסו ברגלם בחשבם שעל ידי כן יתעסקו האויבים לשלול את המחנה האהלים והסוסים ולא יפנו לרדוף אחריהם, מלבי״ם .

להציל

רד״ק, מצודת דוד.

אֶל – את נַפְשָׁם:

(ח) וַיָּבֹ֩אוּ֩ הַֽמְצֹרָעִ֨יםהַֽמְצֹרָעִ֨ים א=הַֽמֲצֹרָעִ֨ים (חטף) הָאֵ֜לֶּה עַד⁠־קְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה וַיָּבֹ֜אוּ אֶל⁠־אֹ֤הֶל אֶחָד֙ וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִ֑נוּ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל⁠־אֹ֣הֶל אַחֵ֔ר וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִֽנוּ׃

And when these lepers came to the outermost part of the camp, they went into one tent, and ate and drank, and carried from there silver, and gold, and clothing, and they went and hid it. And they came back and entered into another tent, and they carried from there also, and went and hid it.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימקראות שלובות

וַאֲתוֹ סְגִירַיָא הָאִלֵין עַד סְיָפֵי מַשְׁרִיתָא וַעֲלוּ לְמַשְׁכְּנָא חַד וַאֲכַלוּ וּשְׁתִיאוּ וּנְסִיבוּ מִתַּמָן כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וּלְבוּשִׁין וַאֲזָלוּ וְאַטְמָרוּ וְתָבוּ וַעֲלוּ לְמַשְׁכְּנָא אוֹחֲרָנָא וּנְסִיבוּ מִתַּמָן וַאֲזַלוּ וְאַטְמָרוּ.

(ח-ט) והנה המצורעים אחרי שאכלו ושתו ולקחו כסף וזהב וילכו ויטמינו קודם שיודע הדבר בעיר, אמרו ביניהם לא כן אנחנו עושים, רצה לומר לא כראוי אנחנו עושים, לפי שהיום הזה יום בשורה הוא ואנחנו שותקים מתת הבשורה בעיר, ואם חכינו עד אור הבקר שיודע הדבר בעיר מעצמו ומצאנו עון, והוא שיאמר המלך ששללנו הרבה ויקצף עלינו, ולכן ראוי שנבוא להגיד זה לבית המלך ובה נמצא חן בעיניו.

ויבאו המצרעים – בספרים מדוייקים המ״ם רפה והה״א במאריך.

וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה בתוך המחנה ממש

מלבי״ם בפס׳ ה׳.

, וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד שהיה נטוש וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ ממה שהיה שם, וַיִּשְׂאוּ – ולקחו מִשָּׁם – מאוהל זה כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, לאחר מכן וַיֵּלְכוּ – הלכו וַיַּטְמִנוּ את מה שלקחו קודם שֶׁיְּוַדַּע הדבר בעיר

אברבנאל.

, וַיָּשֻׁבוּ – וחזרו ממקום ההטמנה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וגם הפעם וַיִּשְׂאוּ – לקחו מִשָּׁם שלל וַיֵּלְכוּ מהאוהל האחר, וגם כאן וַיַּטְמִנוּ – הטמינו את שללם:

(ט) וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֜הוּ לֹא⁠־כֵ֣ן׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם⁠־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד⁠־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

Then they said one to another, "We are not doing right; this day is a day of good news, and we keep silent; if we wait until the morning light, punishment will overtake us; now therefore come, let us go and tell the king's household.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ לָא כָשַׁר מַה דַאֲנַחְנָא עַבְדִין יוֹמָא הָדֵין יוֹם בְּסוֹרָא הוּא וְאִלוּ אֲנַחְנָא שַׁתְקִין וּמוֹרְבִין עַד נֵיהוֹר צַפְרָא וִיעַרְעִינָנָא חוֹבָא וּכְעַן אִיתוּ וְנִתְמְטֵי וּנְחַוֵי בֵּית מַלְכָּא.

ומצאנו עוון – מתחייבין אנו למלכות.

We will be considered guilty. We will be held guilty by the throne.

ומצאנו עון – מחוייבים אנו למלאות שלא הגדנו דבר.

ור׳ מנחם בר חלבו פתר, אם אנחנו מחשין ונמתין עד אור הבוקר וימצאנו עון – שיאמרו ארמיים הם ויהרגו אותנו, אבל נבואה ונגידה בית המלך.

לא כן – לא טוב. כתרגומו: לא כשר מה דאנחנא עבדין.

מחשים – שותקים מלבשר.

וחכינו עד אור הבוקר – אם נחכה עד אור הבקר מלבשר, מצאנו עון בזה.

עוון – מלא, בשני ווי״ן.

לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים – ׳איננוּ פועלים נכון׳, מן ״כֵּנִים אַתֶּם״ (בר׳ מב, יט), ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת״ (במ׳ כז, ז).⁠

בדומה למנחם, ׳כן׳, עמ׳ *216: ״כן בנות צלפחד דברות [...] לא כן אנחנו עושים [...] ענין קושט ויושר המה״. לעומתו, אלפאסי, ׳כן׳, עמ׳ 112, הזכיר את ״כן בנות צלפחד דברות״ בהוראת ״כך״: כד׳י הו כמא קאלו (= כך הוא כפי שאמרו), ואחר כך ציין את המובן ״נכון״ בהזכירו פסוקים אחרים; רד״ק: ״לא כן – לא טוב״.

לא כן אנחנו עשים ליס נחן צאנעין אלמסתקים מן כנים

כנים ] ב: אם כנים.

אתם כן בנות צלפחד דברות

לא כן אנחנו עושים – רוצה לומר: אין אנחנו עושים דבר ראוי היום הזה הוא יום ראוי לבשר ואם אנחנו שותקים ונמתין עד אור הבקר ידעו זה ישראל וימצאנו עונש על אשר לא בשרנו הבשורה הזאת והנה אז היה עדיין לילה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ומצאנו עוון – מלא בשני ווי״ן והוא חד מן ד׳ מל׳ ע״פ המסורת וסימן נמסר בד״ה א׳ כ״א. ועיין שם בפי׳ רש״י ז״ל.

מחשים – שותקים, כמו: גם אני ידעתי החשו (מלכים ב ב׳:ג׳).

וחכינו – ענין איחור והמתנה, כמו: ונסתה ולא תחכה (מלכים ב ט׳:ג׳).

לא כן – לא טוב וישר, כמו ולא יכין לדבר כן (שופטים י״ב:ו׳).

היום הזה וכו׳ – כי היום יש בו מה לבשר טוב, ואנחנו שותקים מלבשר, ואם נמתין עד הבוקר, הלא יודע למלך על ידי אחרים, ונאשם בעיניו על מה שלא מהרנו לבוא ולבשר.

השאלות:

מ״ש היום הזה מיותר, ומ״ש וחכינו עד אור הבקר הלא יכולים להתעכב עד חצות לילה שימלאו בתיהם שלל ואז ילכו ויגידו (טז-כ) למה כפל ויהי סאה סולת וכו׳ כדבר ה׳ וירמסוהו העם כאשר דבר איש האלהים, ולמה כפל כדבר איש האלהים אשר דבר ברדת המלך אליו, ולמה חזר שנית ויהי כדבר איש האלהים וכו׳ ויען השליש וכו׳ ויהי לו כך וכו׳ כל אלה הם דברים כפולים ומיותרים?

לא כן אנחנו עושים אמרו שלא כן ונכון מעשיהם שלא להחיות העטופים ברעב, ועל זה אמר היום הזה – באשר כבר חטאו בכיוצא בזה בעבור חמוד ממון שלקחו מנעמן, ולמה נוסיף חטא על פשע ומ״ש וחכינו עד אור הבקר – כי אם לא יגידו עתה יצטרכו להמתין עד הבקר, שאם יגידו בחצות הלילה ידעו כי גנבו וכחשו ושמו בכליהם כי אין דרך ליפול אל מחנה האויב באמצע הלילה ויבינו שהלכו אל המחנה בתחלת הלילה, וישאלו אותם מדוע אחרו עד עתה ולא הגידו תיכף ויבינו כי נשאו משם שלל, ולפי זה יצטרכו לחכות עד אור הבקר שלא יהיה עליהם חשד,

וימצאו עון שבתוך כך יש פקוח נפשות העטופים ברעב.

לא כן – לא טוב, כמו כן בנות צלפחד דברות, לשון את הכיור ואת כנו (תשא), שפת אמת תכון לעד (משלי י״ב:י״ט), ומהתיבה נלמד שמעשה טוב יתקיים, ומעשה הרע נקרא ג״כ און עמל שוא ושקר להורות שלא יתקיים ולא יעשה פרי.

וחכינו – ונמתין, וכן הוראתו בכל מקום, ואם נשתמש בו להוראת תקוה (וחכיתי לה׳, ישעיה ח׳:י״ז) הוא ע״ד השאלה.

ומצאנו עון – יש בענינו חטא ועונש, כמו גדול עוני מנשא (בראשית), וכן כל נרדפי שם עון (חטאת, פשע, און וגו׳) יש להם ג״כ הוראת עונש, שהעון והעונש כאחד הם באים, ומצאנו ע״ד כל התלאה אשר מצאתם בדרך (יתרו).

וַיֹּאמְרוּ המצורעים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כשעדיין היה לילה

רלב״ג.

, לֹא כֵן – לא טוב

רד״ק.

וישר

מצודת דוד.

אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, כי הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא שיש בו מה לבשר טוב

מצודת דוד.

וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים – שותקים

מצודת ציון.

מלבשר

רד״ק.

וְחִכִּינוּ – ואם נמתין

מצודת ציון.

עַד אוֹר הַבֹּקֶר הלא יוודע למלך על ידי אחרים

מצודת דוד.

וּמְצָאָנוּ עָווֹן – וְנֵאָשֵׁם בעיניו על מה שלא מהרנו לבוא ולבשר

מצודת דוד.

ונתחייב למלכות

רש״י, רלב״ג. וגם יתכן שבזמן זה ימותו אנשים בתוך העיר, מלבי״ם.

, וְעַתָּה למה נוסיף חטא על פשע

שחמדנו את כסף נעמן, מלבי״ם.

לְכוּ וְנָבֹאָה לשומרון וְנַגִּידָה לבֵּית הַמֶּלֶךְ על בריחת מחנה ארם ועל כי יש במחנה אוכל ושתיה לעם:

(י) וַיָּבֹ֗אוּ וַֽיִּקְרְאוּ֮ אֶל⁠־שֹׁעֵ֣ר הָעִיר֒ וַיַּגִּ֤ידוּ לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֚אנוּ אֶל⁠־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֧ה אֵֽין⁠־שָׁ֛ם אִ֖ישׁ וְק֣וֹל אָדָ֑ם כִּ֣י אִם⁠־הַסּ֤וּס אָסוּר֙ וְהַחֲמ֣וֹר אָס֔וּר וְאֹהָלִ֖ים כַּאֲשֶׁר⁠־הֵֽמָּה׃

So they came and called to the gatekeepers of the city; and they told them, saying, "We came to the camp of the Arameans, and, behold, there was no man there and no voice of man, but the horses tied, and the donkeys tied, and the tents as they were.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲתוֹ וּקְרוֹ לְנַטְרֵי תְרַע קַרְתָּא וְחַוִיאוּ לְהוֹן לְמֵימַר אָתִינָא לְמַשִׁרְיַת אֲרָם וְהָא לֵית תַּמָן גְבַר וְקַל אֱנַשׁ אֱלָהֵין סוּסְוָן אֲסִירִין וַחֲמָרִין אֲסִירִין וּמַשְׁכְּנִין כְּמָא דְאִינוּן.

כאשר המה – כמו שהיו מלאים מתחלתם, לא הוציאו מה שבתוכם.

As they were. As they were full at the beginning; they did not take out what was in them.

ואהלים כאשר המה – כמו שהיו מליאים מתחילתם שלא הוציאו מה שבתוכם.

אל שוער העיר ויגידו להם – שוער דרך כלל, כמו: ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כ״ב:י״א).

או פירושו: קראו אל שוער אחד מן השוערים, וקמו כולם והגידו להם זה הדבר.

הסוס אסור והחמור אסור – דרך כלל, כמו: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳), ופירושו: שהיו אסורים על אבוסיהם.

וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם – כוונתו: ״שוערי העיר״,⁠

ראה רד״ק: ״שוער – דרך כלל״.

כמו שאמר: ״וַיִּקְרָא הַשֹּׁעֲרִים״ (מל״ב ז, יא), כוונתו: ״ויקראו״.⁠

השווה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 190, שו׳ 15 (הרקמה, עמ׳ ריב, ש׳ 5), בעניין השמטת כינוי רבים בפועל המקדים את השם. וכן אללמע, עמ׳ 319, שו׳ 2 (הרקמה, עמ׳ שלד, שו׳ 19), בעניין ״הנאמר בלשון יחיד והחפץ בו בלשון רבים וההיפך״. לעומתו, רד״ק: ״ויקרא השוערים – שוער העיר קרא אל שוערי בית המלך״.

והלא ביארנו כגון זה רבות.

ויקראו אל שוער העיר ויגידו להם יריד שוערי העיר כמא קאל ויקרא השערים יריד ויקראו וקד בינא מתל דלך כתיר

ובאו עד שער העיר והגידו הדבר לשוערים שהיו שם והם הגידו אותו בבית המלך:

שוער העיר – שומר שער העיר.

אסור – קשור אל האבוס כדרכו.

כאשר המה – כשהיו מאז כאשר היו שם.

אל שער העיר – אותו שוער שעליו מוטלת שמירת שער העיר באותה האשמורת, והוא קרא השוערים האחרים השוכבים על מטתם.

וַיָּבֹאוּ המצורעים וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר – שומר שער

מצודת דוד.

הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם

קראו אל שוער אחד מן השוערים וקמו כולם והגידו להם זה הדבר, רד״ק.

לֵאמֹר, בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ, וְקוֹל אָדָם אינו נשמע במחנה, כִּי אִם הַסּוּס – הסוסים אָסוּר

רד״ק.

– קשורים אל האבוס כדרכם

מצודת דוד.

, וְהַחֲמוֹר – החמורים אָסוּר – קשורים, וְהָאֹהָלִים נשארו כַּאֲשֶׁר הֵמָּה כמו שהיו מלאים מתחלתם, לא הוציאו מה שבתוכם

רש״י.

(יא) וַיִּקְרָ֖א הַשֹּׁעֲרִ֑ים וַיַּגִּ֕ידוּ בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ פְּנִֽימָה׃

And the gatekeepers called, and they told it to the king's household within.

תרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּקְרָא נַטְרֵי תַרְעָא וְחַוִיאוּ בֵּית מַלְכָּא לְגָיו.

ויקרא השוערים – שוער העיר קרא אל שוערי בית המלך, והם הגידו בית המלך פנימה.

ויקרא השוערים – רוצה לומר ששוער העיר קרא השוערים אשר שומרים שער המלך.

ויקרא השוערים – שוער העיר קרא אל שומרי שערי בית המלך, ואמר להם הדברים האלה, והם הגידו הדבר לבית הפנימי, מקום מושב המלך.

ויקרא השערים שהם אמרו אל שוער העיר רצה לומר הראש והממונה, והוא קרא וקבץ את כל השוערים ויגידו בית המלך.

וַיִּקְרָא שוער העיר

רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

אל הַשֹּׁעֲרִים השומרים עליהם היה ממונה

מלבי״ם.

אשר שמרו שער המלך

רלב״ג.

, וסיפר להם את דברי המצורעים

מצודת דוד.

, וַיַּגִּידוּ שומרי שער המלך את הבשורה בְּבֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה הוא מקום מושב המלך

מצודת דוד.

(יב) וַיָּ֨קׇם הַמֶּ֜לֶךְ לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל⁠־עֲבָדָ֔יו אַגִּֽידָה⁠־נָּ֣א לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־עָ֥שׂוּ לָ֖נוּ אֲרָ֑ם יָדְע֞וּ כִּֽי⁠־רְעֵבִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ וַיֵּֽצְא֤וּ מִן⁠־הַֽמַּחֲנֶה֙ לְהֵחָבֵ֤ה [בַשָּׂדֶה֙] (בהשדה) לֵאמֹ֔ר כִּֽי⁠־יֵצְא֤וּ מִן⁠־הָעִיר֙ וְנִתְפְּשֵׂ֣ם חַיִּ֔ים וְאֶל⁠־הָעִ֖יר נָבֹֽא׃

And the king arose in the night and said to his servants, "I will tell you what the Arameans have done to us. They know that we are hungry; therefore they have left the camp to hide themselves in the field, saying, 'When they come out of the city, we shall take them alive, and get into the city.'"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וְקָם מַלְכָּא בְּלֵילְיָא וַאֲמַר לְעַבְדוֹהִי אֲחַוֵי כְעַן לְכוֹן יַת דַעֲבָדוּ לָנָא אֱנַשׁ אֲרָם יָדְעִין אֲרֵי כְפָנִין אֲנַחְנָא וּנְפַקוּ מִן מַשְׁרִיתָא לְאִטַמָרָא בְחַקְלָא לְמֵימַר אִם יַפְקוּן מִן קַרְתָּא וְנִיחוּדוּנוּן כַּד חַיִין וּלְקַרְתָּא נֵיעוֹל.

כי רעבים אנחנו – ותאבים לצאת אל השלל ואל המזון.

We are starving. And long to go out to the loot and to the food.⁠

Their enemy figured that the Bnei Yisroel are desperately starving and will therefore leave the city without first investigating whether the enemy is waiting in ambush (Metzudat David).

כי רעבים אנחנו – ותאיבים לצאת אל השלל ואל המזון.

להחבה – בה״א.

בהשדה – נכתב בה״א הידיעה כמשפט, כמו: להגדוד אשר בא עליו

בנוסח המקרא שלנו: ״אליו״.

(דברי הימים ב כ״ה:י׳) והדומים לו. וקרי: בשדה, בלא ה״א הידיעה, כמנהג ברוב להקל.

ויקם המלך ועדיין היה לילה, ואמר לעבדיו שהיה זה תחבולה מבני ארם, שהתחבאו בשדה והראו עצמם נסים כדי שיצאו ישראל מהעיר והם ישוטו עליהם ויתפשום חיים ויכנסו בעיר.

בהשדה – בשדה קרי ועיין מ״ש בקהלת סימן ו׳ על שהתקיף.

את אשר וכו׳ – הערמה והתחבולה אשר עשו.

כי יצאו – להמציא מה לאכול, כי לגודל הרעבון, לא ימתינו עד יחקרו על הדבר.

ויאמר אל עבדיו ספר רשעת המלך, שהגם שכבר אמר לו הנביא והבטיחו שתהיה תשועה מחר והיה לו להאמין שנעשה איזה דבר שינוסו ארם, לא פנה לבו אל דבר הנביא, ותלה שזה ערמה מארם.

אגידה – הוראת שרש זה בכל מקום היא הודעת דבר הנעלם מהשומע, ספור דברים, פתרון חידה (שופטים י״ד:י״ב), או גלוי מחשבה.

והגם שאמר לו אלישע הנביא שתהיה תשועה מחר לישראל, והיה לו להאמין שנעשה איזה דבר שינוסו ארם, לא חשב יהורם המלך ברשעותו על דברי הנביא, אלא תלה שזה עָרְמָה מארם

מלבי״ם.

, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ יהורם בַּלַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו אַגִּידָה נָּא לָכֶם אֵת הָעָרְמָה והתחבולה

מצודת דוד.

אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם, הם הרי יָדְעוּ כִּי רְעֵבִים אֲנַחְנוּ ותאבים לצאת אל השלל ואל המזון

רש״י.

, וַיֵּצְאוּ ארם מִן הַמַּחֲנֶה שלהם לְהֵחָבֵה מאיתנו בַשָּׂדֶה (בהשדה כתיב) לֵאמֹר כִּי עתה שהמחנה ריק מאדם

כך משמע מאברבנאל.

יֵצְאוּ ישראל מִן הָעִיר שומרון למצוא דבר מה לאכול

מצודת דוד.

במחנה שלנו, ומגודל הרעבון לא ימתינו לברר מדוע המחנה שלנו ריק

מצודת דוד.

, וְאז נִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל הָעִיר שומרון נָבֹא – נוכל לבוא ללא כל בעיה מפני שכל האנשים יצאו החוצה:

(יג) וַיַּ֩עַן֩ אֶחָ֨ד מֵעֲבָדָ֜יו וַיֹּ֗אמֶר וְיִקְחוּ⁠־נָ֞א חֲמִשָּׁ֣ה מִן⁠־הַסּוּסִים֮ הַֽנִּשְׁאָרִים֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ⁠־בָהּ֒ הִנָּ֗ם כְּכׇל⁠־[הֲמ֤וֹן] (ההמון) יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁאֲרוּ⁠־בָ֔הּ הִנָּ֕ם כְּכׇל⁠־הֲמ֥וֹן יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁר⁠־תָּ֑מּוּ וְנִשְׁלְחָ֖ה וְנִרְאֶֽה׃

And one of his servants answered and said, "Please, let them take five of the horses that remain, which are left in the city. Behold, they will either be like all the multitude of Israel that are left in it; or they will be like all the multitude of Israel that have perished. Let us send and see.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲתֵיב חַד מֵעַבְדוֹהִי וַאֲמַר וְיִדְבְּרוּן כְּעַן חַמְשָׁא מִן סוּסְוָתָא מִן שַׁאֲרָא דְאִשְׁתַּאֲרוּ בָהּ הָא אִינוּן כְּכָל הֲמוֹנָא דְיִשְׂרָאֵל דְאִשְׁתַּאֲרוּ בָהּ אִם יֵבְדוּן הָא אִינוּן כְּכָל הֲמוֹנָא דְיִשְׂרָאֵל דְסָפוּ וְנִשְׁלַח וְנֶחְזֵי.

אשר נשארו בה – בתוך העיר, שלא מתו ברעב.

הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה – אם יאמרו: מסוכנין הם שלא יהרגם ארם,⁠

כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142. בכ״י שוקן 19526: ״אדם״.

הרי הנם בעיר הזאת בסכנת הרעב כשאר כל המון ישראל אשר נשארו בה, ואם ימותו הנם ככל המון ישראל אשר תמו ברעב.

That are left in it [the city]. Within the city, that did not die of hunger.

Behold, they are like all the multitude of Yisroel that are left in [the city]. If they will say that they are in danger of being killed by the Aromeans, behold, [if they remain] in this city they are in danger like the rest of all the multitude of Yisroel that are left there, and if they die, they are like all the multitude of Yisroel that have perished from hunger.

אשר נשארו בה – בעיר שלא מתו ברעב.

הנם ככל המון ישראל אשר תמו – ברעב.

ככל המון ישראל אשר נשארו בה – נכתב ההמון על הידיעה, בסמיכות, כמו: העם המלחמה (יהושע ח׳:י״א), הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד) והדומים להם. וקרי בלא ה״א הידיעה כמנהג ברוב.

ופירוש הפסוק כן הוא: הנם ככל המון ישראל – פירוש: הסוסים כחושים ורעים ככל המון ישראל שנשארו בשמרון, שהם כחושים מהרעב. ואם תאמר: היאך לא נשארו כי אם חמשה סוסים בשמרון, הנם ככל המון ישראל אשר תמו – כמו שתמו האנשים, כן תמו הסוסים. כן פירש אדוני אבי ז״ל.

ויונתן תרגם: אם יבדון הא אינון ככל המונא דישראל דספו.

ככל המון ישראל – בכ״ף.

הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה – ר׳ יוסף קמחי פי׳ ״הנם הסוסים כחושים ורעים ככל המון ישראל שנשארו בשומרון, שהם כחושים מהרעב, ואם תאמר איך לא נשארו כי אם חמשה סוסים בשומרון, ״הנם ככל המון ישראל אשר תמו״, כמו שתמו האנשים כן תמו הסוסים״ ואני שמעתי כלומר שלא נחוש אם ימותו אילו השלוחים והסוסים, כי יהיו כמו שאר אנשים שמתו ברעב כבר. וכן תרגם יונתן ״ואם ייבדון הא אינון ככל המונא דישראל דספו״.

הנם ככל המון ישראל – הנה ההמון כתוב והמון קרי והכל ענין אחד והרצון בכתבו ההמון המון ישראל כמו והנבואה עודד הנביא והרצון בזה אם ימלטו הנם ככל המון ישראל אשר נשארו בה בעיר ואין בזה נזק ואם יפסדו הנם ככל המון ישראל אשר תמו ולא יוכר ההפסד הזה ביחס אל כל מה שנפסד מפני הרעב והנה לא הסכימו לשלוח כי אם שני רכב סוסים כי די בהם לעמד על אמתת זה.

אבל עבדיו השיבוהו שהיה ראו לנסותו ולהבחין אם הדבר כן כדברי המצורעים או הוא כמחשבת המלך, ושיקחו חמשה מן הסוסים הנשארים אשר נשארו בעיר, ואמרו שני פעמים הנם בכל המון ישראל, להגיד שיקחו חמשה מהסוסים הנמצאים בעיר שהם רעים וכחושים ככל המון ישראל אשר נשארו בה שהם כחושים ומראיהם רע מפני הרעב, וא״ת שיסתכנו אותם החמשה סוסים ויקחו אותם האויבים, הנה להשיב לזה אמרו שנית הנם ככל המון ישראל אשר תמו, רצה לומר אעפ״י שיאבדו אלה יהיו ככל המון ישראל אשר אבדו ומתו ברעב. ויש מפרשים שאם ימלטו הסוסים האלה ורוכביהם יהיו ככל המון ישראל אשר ישארו בעיר ולא יהיה בזה הזק, ואם יאבדו מתוך הקהל הנם ככל המון ישראל אשר ספו תמו מן בלהות, ולא יוכר ההזק הקטון הזה בערך ההפסד הגדול אשר נעשה ברעב:

הנס ככל ההמון – בכ״ף וכן חברו שבפסוק.

ההמון ישראל אשר נשארו בה – המון קרי.

הנם – הנה הם.

המון – ענין רבוי עם.

תמו – נשלמו.

אשר נשארו בה וכו׳ – כאומר, אף אם האויב ימית את הרוכבים אין היזק בדבר, כי יהיו ככל המון ישראל הנשארים בעיר, כי כולנו מעותדים למות ברעב, והרוכבים כאחד ממנו אם ישארו פה, ואם לחוש במה שיוקדם להם המיתה, הלוא יהיו ככל המון ישראל שכבר תמו קודם להם, לזאת נשלחה ונראה.

ויקחו נא חמשה – רצה לומר ואין לחוש אל מה שיסתכנו בלכתם, כי הגם שהנם ככל המון ישראל אשר נשארו, הנם גם כן ככל המון ישראל אשר תמו כי סופם למות ברעב.

הנם ככל המון וגו׳ – גם הסוסים הם כהמון ישראל הנשארים, או כהמון ישראל שכבר מתו, שכאלה כהם מעותדים כולם למות ברעב; ודעתי נוטה שגם כאן (כמו בשמואל ב׳ ו׳:ג׳) הועתקה שיטה אחת פעמים, והיה כתוב:

ויקחו נא חמשה מן הסוסים הנשארים אשר

נשארו בה הנם ככל המון ישראל אשר

תמו ונשלחה ונראה,

וטעה המעתיק בין אשר לאשר, וכפל שיטה שניה בטעות.

וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו של יהורם מלך ישראל וַיֹּאמֶר, עלינו לבדוק אם אכן ארם טמנו לנו מארב, וְלשם כך יִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים בתוך העיר שלא מתו מרעב

רש״י.

אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ – בעיר רָעִים וכחושים

רד״ק, אברבנאל.

, ויצאו לבדוק, ואף אם האויב ימית את הסוסים ורוכביהם אין היזק בדבר

מצודת דוד.

, כי הִנָּם – הנה הם

מצודת ציון.

כְּכָל הֲמוֹן (ההמון כתיב) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ – בעיר, כי כולנו עתידים למות ברעב

מלבי״ם.

, ואם נחוש שבשליחתם למחנה ארם נקדים בכך את מיתתם

מצודת דוד.

הלא הִנָּם – הנה הם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כבר

מצודת דוד.

תָּמּוּ ברעב

רש״י.

קודם להם

מצודת דוד. והרד״ק מבאר שהכוונה היא לסוסים, שלא נותרו בעיר רק חמישה סוסים, והשאר מתו ככל המון ישראל שמתו ברעב.

, וְלכן נִשְׁלְחָה את הסוסים ורוכביהם למחנה ארם וְנִרְאֶה אם הטמינו לנו מארב, והמלך יהורם קיבל את העצה ואולם כדי לאמת את הדבר די היה לו לשלוח פחות סוסים

רלב״ג.

(יד) וַיִּקְח֕וּ שְׁנֵ֖י רֶ֣כֶב סוּסִ֑ים וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ אַחֲרֵ֧י מַֽחֲנֵה⁠־אֲרָ֛ם לֵאמֹ֖ר לְכ֥וּ וּרְאֽוּ׃

They took two chariots with horses; and the king sent after the army of the Arameans, saying, "Go and see.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וְדַבָּרוּ תְרֵין רִכְבֵי סוּסִין וּשְׁלַח מַלְכָּא בָּתַר מַשִׁרְיַת אֲרָם לְמֵימַר אֱזִילוּ וַחֲזוֹ.

ויקחו שני רכב סוסים – והלא אמר: חמשת סוסים, והיאך אמר שלא לקחו אלא שנים, כי פירוש: שני רכב סוסים – שנים סוסים ורוכבים עליהם, וכתרגום יונתן: תרין רכבי סוסון. אלא, מן החמשה שאמרו, בחרו השנים הטובים שבהם.

ועם היות עצתם טובה הנה לא לקחו לשלוח כי אם שני סוסים כדי שיסתכנו יותר מעט, והיה באלה די לדעת ולחקור אמתת הדבר ובוריו.

שני רכב – כי עם כל זאת לא רצו להכניס בסכנה כי אם שנים.

אחרי מחנה – רוצה לומר: בדרך ארצם.

ויקחו בכ״ז לא שלחו רק שנים, שלא לסכן חמשה אנשים אחרי כי די בשני מרגלים.

רכב סוסים – שנים אנשים רוכבים על סוסים, וכן פירש גם שד״ל.

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב – רוכבי סוּסִים עם שני הסוסים הטובים מתוך החמישה שנותרו

רד״ק.

, כי לא רצו להכניס בסכנה כי אם שני סוסים

מצודת דוד.

ושני מרגלים

מלבי״ם.

, וַיִּשְׁלַח אותם הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי – בדרך לכיוון

מצודת דוד.

מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר – ואמר להם, לְכוּ וּרְאוּ מה קרה למחנה ארם:

(טו) וַיֵּלְכ֣וּ אַחֲרֵיהֶם֮ עַד⁠־הַיַּרְדֵּן֒ וְהִנֵּ֣ה כׇל⁠־הַדֶּ֗רֶךְ מְלֵאָ֤ה בְגָדִים֙ וְכֵלִ֔ים אֲשֶׁר⁠־הִשְׁלִ֥יכוּ אֲרָ֖ם [בְּחׇפְזָ֑ם] (בהחפזם) וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּֽלֶךְ׃

And they went after them to the Jordan; and, behold, all the way was full of garments and vessels which the Arameans had cast away in their haste. And the messengers returned and told the king.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובות

וַאֲזַלוּ בַתְרֵיהוֹן עַד יַרְדְנָא וְהָא כָל אוֹרְחָא מַלְיָא לְבוּשִׁין וּמָנִין דִרְמוֹ אֱנַשׁ אֲרָם בְּאִתְבָּעוּתְהוֹן לְמֶעְרַק וְתָבוּ אִזְגַדַיָא וְחַוִיאוּ לְמַלְכָּא.

בחפזם – במהרם לנוס.

In their haste. In their hurry to escape.

בהחפזם – במהרם לנוס.

בהחפזם – הכתוב הוא עם ה״א, ויהיה מבנין נפעל אם הה״א נקודה בצר״י. והקרי הוא בלא ה״א, מן הקל.

אשר השליכו ארם בחפזם – רוצה לומר: מפני היותם נחפזים ללכת.

והלכו עד הירדן ומצאו כל הדרך מלאה בגדים וכלים אשר השליכו בני ארם במהירות בריחתם, ויבאו ויגידו למלך.

בהחפזם – בחפזם ק׳ והוא חד מן מלין דכתיבין ה״א במצעות תיבותא ולא קריין כמ״ש בקהלת סימן ו׳.

בחפזם – ענין מהירות, כמו: ויהי בחפזה לנוס (שמואל ב ד׳:ד׳).

אשר השליכו – להקל משאם, בעבור מהירת הניסה.

אחריהם – אחרי מחנה ארם לרגל אם נתחבאו בשדה.

וכלים – כלי מלחמה.

בחפזם – לפי הקרי הוא מבנין קל או הוא שם דבר ולפי הכתיב מבנין נפעל, ומצאנו ויהי דוד נחפז (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו).

וַיֵּלְכוּ הרוכבים אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן, וְהִנֵּה ראו כי כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אנשי אֲרָם להקל מַשָּׂאָם

מצודת דוד.

בְּחָפְזָם (בהחפזם כתיב) כשמיהרו

רלב״ג.

לנוס

רש״י, מצודת ציון.

, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים – השליחים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ יהורם את אשר ראו:

(טז) וַיֵּצֵ֣א הָעָ֔ם וַיָּבֹ֕זּוּ אֵ֖ת מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֑ם וַיְהִ֨י סְאָה⁠־סֹ֜לֶת בְּשֶׁ֗קֶל וְסָאתַ֧יִם שְׂעֹרִ֛ים בְּשֶׁ֖קֶל כִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And the people went out and spoiled the camp of the Arameans. So a measure of fine flour was sold for a shekel, and two measures of barley for a shekel, according to the word of Hashem.

תרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובות

וּנְפַק עַמָא וּבְזוֹ יַת מַשִׁרְיַת אֲרָם וַהֲוָה סְאָה סוּלְתָּא בְּסִלְעָא וְסָאתָן סְעוֹרִין בְּסִלְעָא כְּפִתְגָמָא דַיָי.

וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם – לקחו שלל [מהמחנה] ובזזו אותו. והוא (= ״וַיָּבֹזּוּ״) מבעלי הכפל – ״בזז״. והזי״ן הראשונה נבלעת בשנייה.⁠

השווה ריב״ג, אלאצול, ׳בזז׳, עמ׳ 88, שו׳ 1 (השורשים, עמ׳ 60); רד״ק, השורשים, עמ׳ עד: ״ענין שלל״.

ויבזו את מחנה ארם נהבוה וגנמוה והו מן דואת אלמתלין בזז ואלזין אלאולי מנדגמה פי אלתאניה

ואז יצאו העם ולקטו והיה סאה סלת בשקל וסאתים שעורים במחיר שקל אחד כדבר ה׳ אשר דבר אלישע. ולפי שהיו יוצאים אנשי העיר בלתי מסודרים בעבור השלל.

(טז-כ) ויצא העם ויבוזו ובזה נתקיים כל דבר הנביא,

א. ששם במקום המחנה נעשה תיכף סאה סולת בשקל וכו׳ כדבר ה׳

ב. שגם מה שדבר הנביא מדעת עצמו להשליש נתקיים שרמסוהו העם, וזה לא דבר בשם ה׳, רק שנעשה כדבר איש האלהים שדבר מעצמו בעת רדת המלך אליו – והנה מה שהפקיד המלך את השליש היה לעצור בעד העם שלא יבוזו איש לו כי השלל מגיע לאוצר המלך, ומנהו בשער לעכב ואם היה נשאר בשער לא היה מתקיים דבר ה׳ שיהיה סאה סולת בשקל כי היה בדעת השליש להוסיף על המקח ולבטל דברי הנביא, וזה שכתוב שעל ידי שרמסוהו בשער וימות על ידי כן ויהי כדבר איש האלהים אל המלך לאמר סאתים שעורים בשקל וכו׳ בשער שומרון שהגם שכבר אמר ויהי סאה סולת בשקל כדבר ה׳ זה לא היה בשער שומרון רק במקום מחנה ארם שהוא חוץ לעיר, אבל בעיר שמגיע מכס להמלך מן התבואה המובאה לעיר היה השער מתיקר, ואגב באר גודל חטאו של השליש,

א. שהנביא דבר זה אל המלך ולא היה לו להשליש להשיב, בפרט שהחוטא נדון לפי הזמן והענין, ובזמן ובענין זה שבא המלך אל הנביא להרגו, והנביא נבא זה, לא היה לו למרות פיו, שכפי דבריו היה מסכים שיהרג הנביא ולא יקבל הבטחתו, וזה שכתוב אשר דבר ברדת המלך וכו׳,

ב. שהנביא לא הבטיח דבר חוץ לטבע כי הוא אמר סאתים שעורים בשקל וסאה סולת בשקל רצה לומר הלא המקח הוא בכל ארץ ישראל סאתים שעורים בשקל, כי כן היה המקח בשנות רעבון אלה רק בשומרון לא יכלו לקנות כן מפני המצור, והבטיח שמקח זה יהיה כעת מחר בשער שומרון – וע״ז השיב השליש ויען והנה ה׳ עושה ארובות בשמים וזה לא מענין דברי הנביא, שאם היה הנביא מבטיח שיהיה המקח פחות ממה שהוא במדינה, לזה היה צריך שיעשה ה׳ ארובות בשמים רצה לומר שיתן גשם שבזה יופסק הרעב ויזול השער, אבל כיון שאמר שהשער יהיה כמו שהוא בכ״מ, על זה אין צריך רק שיסתלק האויב משם, וזה דבר קל,

ג. שהכחיש ביכולת ה׳ שאמר והנה ה׳ יעשה ארובות וכי יד ה׳ תקצר?

ד. שהכחיש דברי נביא שאמר היהיה כדבר הזה – ונתחייב מיתה כדין, והיה ענשו מדה כנגד מדה וזה שאמר ויהי לו כן.

ויבזו – איש איש מאנשי הצבא בזז כסף וזהב וכלים לעצמו, רק הקמח ללחם והשעורים לבהמה נראה שהיו באוצרות מחנה ארם, והוציאום משם עבדי יהורם והביאום לשער שומרון ושם מכרום בזול ומחירם למלך, ע״כ הפקיד על השער את השליש לשמור שהמוכרים לא יקחו לעצמם מן הכסף או ימכרו הקמח והשעורים ביותר מן השער הקצוב, והעם מחרדתו פן ימנע מהם לקנות כפי חפצם נאספו עליו עד שנפל ארצה ורמסוהו.

כשהעם שמע את הבשורה הטובה וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם, ולמעשה נגמר המחסור באוכל לעם, וַיְהִי כדברי הנביא מחיר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְהוָה ביד הנביא אלישע

וראה את פירוט המלבי״ם כיצד נתקיים כל פרט של נבואת אלישע.

(יז) וְהַמֶּ֩לֶךְ֩ הִפְקִ֨יד אֶת⁠־הַשָּׁלִ֜ישׁ אֲשֶׁר⁠־נִשְׁעָ֤ן עַל⁠־יָדוֹ֙ עַל⁠־הַשַּׁ֔עַר וַיִּרְמְסֻ֧הוּ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּרֶ֥דֶת הַמֶּ֖לֶךְ אֵלָֽיו׃

And the king appointed the captain on whose hand he leaned to have the charge of the gate; and the people trod upon him in the gate, and he died as the man of God had said, who spoke when the king came down to him.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וּמַלְכָּא מַנֵי יַת גִבָּרָא דִסְמִיךְ עַל יְדוֹהִי עַל תַּרְעָא וְדָשׁוּהִי עַמָא בְּתַרְעָא וּמִית כְּמָא דְמַלֵיל נְבִיָא דַייָ דְמַלֵיל כַּד נְחַת מַלְכָּא לְוָתֵיהּ.

אשר נשען על ידו – אתמול כשבא לבית אלישע.

Upon whose hand he leaned. On the day before, when he came to Elisha's house.⁠

See above v. 2. Initially he scoffed at Elisha's prophecy. The king assigned him to stand guard at the gate to prevent looting of the camp. This would have kept the price of grain higher than predicted by the prophet. However, he was trampled by the people at the gate and he died, to fulfill the prophecy of Elisha (Malbim).

והמלך הפקיד את השליש אשר נשען על ידו – אתמול כשבא לבית אלישע, עכשיו הפקידו על השער שהיה מתיירא שלא עשו ארם בערמה ויכנסו בעיר כשיצאו העם מן העיר.

וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם – דרכו עליו, מן ״מִרְמַס רַגְלֵיכֶם תִּרְעֶינָה״ (יח׳ לד, יט).⁠

השווה ריב״ג, אלאצול, ׳רמס׳, עמ׳ 681, שו׳ 17 (השורשים, עמ׳ 481); רד״ק, השורשים, עמ׳ תשט.

וירמסוהו העם דאסוה מן מרמס רגליכם תרעינה

והמלך הפקיד את השליש – רוצה לומר: שכבר הפקידו לאנשים שישמרוהו שם באופן שבעבור העם שם ירמסוהו בעבור מה שדבר כנגד הנביא.

הפקיד המלך את השליש בשער העיר שישאר שם כדי לעצור העם שלא יצאו בערבוביא אל המחנה, ולהיות העם הרבה מאד רמסו אותו בשער העיר, כי הנה הוא נפל ארצה והעם עבר עליו ומת שם כמו שיעדו הנביא.

הפקיד – מינה אותו אז להיות שומר השער.

וירמסוהו – מרוב הדחק העם ההולכים לשלול שלל, רמסוהו ברגליהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וְהַמֶּלֶךְ יהורם הִפְקִיד – מינה

מצודת דוד.

אֶת אותו הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ יום קודם לכן כשבא לבית אלישע

רש״י.

, ומינהו להיות שומר

מצודת דוד. ורלב״ג מפרש כי המלך יהורם שם שומרים לשמור על השליש שחשש שייענש מקללת אלישע.

עַל הַשַּׁעַר, ואולם מרוב הדחק של העם שהלכו לשלול שלל

מצודת דוד.

וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם ברגליהם

מצודת דוד.

בַּשַּׁעַר העיר וַיָּמֹת השליש כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אליו יום קודם בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ יהורם אֵלָיו:

(יח) וַיְהִ֗י כְּדַבֵּר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֶל⁠־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹ֑ר סָאתַ֨יִם שְׂעֹרִ֜ים בְּשֶׁ֗קֶל וּֽסְאָה⁠־סֹ֙לֶת֙ בְּשֶׁ֔קֶל יִֽהְיֶה֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בְּשַׁ֖עַר שֹׁמְרֽוֹן׃

And it came to pass, as the man of God had spoken to the king, saying, "Tomorrow about this time, two measures of barley shall be for a shekel, and a measure of fine flour for a shekel in the gate of Samaria";

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וַהֲוָה כַּד מַלֵיל נְבִיָא דַייָ עִם מַלְכָּא לְמֵימָר סָאתָן סְעוֹרִין בְּסִלְעָא וּסְאָה סוּלְתָּא בְּסִלְעָא יִהֵי כְּעִדָנָא הָדֵין מְחַר בְתַרְעָא דְשֹׁמְרוֹן.

ויהי כדבר – לפי שאמר: כאשר דבר איש האלהים (מלכים ב ז׳:י״ז), ספר היאך היו הדברים, אע״פ שכבר כתב למעלה, השיב עוד הדברים הנה על המעשה.

ויהי כדבר איש האלהים – שב כותב הספר הזה לכתוב זה, להזכרה חזקה לזה הענין הנכבד. וכל מה שעשו הנביאים בספריהם הוצאו ממשה רבן של כל הנביאים. והנה כזה גם בתורה וזה מעשה המנורה וגו׳ (במדבר ח׳:ד׳), ומצרים מקברים וגו׳ (במדבר ל״ג:ד׳), ובאור הכלל הזה אוצר י״י יבוא.

וזכר הכתוב בכאן שנית איך היה הייעוד ואיך נתקיים, והוא אמרו ויהי כדבר איש האלהים, רוצה לומר כאשר דבר איש האלהים ייעוד השובע.

ויהי כדבר וגומר וסאה סלת – במקצת ספרים כתיב וסאה הסמ״ך בשוא לבדו ובספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוסים ישנים הסמ״ך בחטף קמץ והוא״ו במאריך וכ״כ רד״ק בשרשים ויהי סאה סלת בשוא הסמ״ך. וסאה סלת בשקל. בחטף קמץ הסמ״ך.

ויהי כדבר – חוזר ומפרש, למה דבר הנביא שימות השליש, ואמר לפי שכאשר דבר איש האלהים וכו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וַיְהִי אכן כְּדַבֵּר – כפי שהתנבא אלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ יהורם לֵאמֹר

וחזר לספר את נבואת אלישע שהתנבא יום לפני כן, מצודת דוד.

שיתרחש נס שבעקבותיו מחיר המזון יוזל עד שֶׁסָאתַיִם שְׂעֹרִים ימכרו רק בְּשֶׁקֶל, וּסְאָה סֹלֶת תמכר אף היא רק בְּשֶׁקֶל, ואמר לו שכך יִהְיֶה כָּעֵת – באותו מועד מָחָר – למחרת בְּשַׁעַר – במקום של מכירת התבואה

מצודת דוד פס׳ א׳ לעיל.

שבשֹׁמְרוֹן:

(יט) וַיַּ֨עַן הַשָּׁלִ֜ישׁ אֶת⁠־אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִים֮ וַיֹּאמַר֒ וְהִנֵּ֣ה יְהֹוָ֗הי״י֗ עֹשֶׂ֤ה אֲרֻבּוֹת֙ בַּשָּׁמַ֔יִם הֲיִֽהְיֶ֖ה כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הִנְּךָ֤ רֹאֶה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם לֹ֥א תֹאכֵֽל׃

and that captain answered the man of God, and said, "Now, behold, even if Hashem were to make windows in heaven, will such a thing be?⁠" and he said, "Behold, you shall see it with your eyes, but you shall not eat of it".

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וַאֲתֵיב גִבָּרָא יַת נְבִיָא דַייָ וַאֲמַר וְאִלוּ יְיָ פָּתַח כַּוִין וּמָחִית טוּבָא מִן שְׁמַיָא הַיְהֵי כְּפִתְגָמָא הָדֵין וַאֲמַר הָא אַתְּ חָזֵי בְּעֵינָךְ וּמִתַּמָן לָא תֵיכוּל.

שענה השליש והנה ה׳ עושה ארובות בשמים וגומר, והנביא השיבו הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל.

היהיה כדבר הזה – הרבו הספרים לפשוע בדבר הזה וברוך היודע אי זה יכשר הזה או זה כי בשתי מקראות כ״י משנים קדמוניות מצאתי כתוב הדבר הזה בה״א כמו שכתוב בתחילת הפרשה וגם בדפוס ישן שכתוב בפנים כדבר נרשם מבחוץ הדבר להורות שנמצא חילוף זה בספרים. ולא ראיתי לאחד מהמפרשים כלום זולתי בעל כלי יקר שכתב ובזה יובן שנוי הלשון של מעלה אמר הדבר הזה וכאן הוא אומר כדבר הזה בכ״ף הדמין לא כן למעלה שכתוב היהיה הדבר הזה עכ״ל. וכן בתרגום יונתן הראשון פתגמא והשני כפתגמא אבל במאיר כתיב שניהם ה״א.

ויען – ואז השיב השליש וכו׳.

ויאמר – ואז אמר לו הנביא: הנך רואה וכו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ועל דברים אלו וַיַּעַן – ענה הַשָּׁלִישׁ

שר חשוב, מצודת ציון פס׳ א׳ לעיל.

אֶת – לאלישע אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר בזלזול

מצודת דוד פס׳ א׳ לעיל.

, וְהִנֵּה אף אם היה

מצודת דוד פס׳ א׳ לעיל.

יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת – חלונות

מצודת ציון פס׳ א׳ לעיל.

בַּשָּׁמַיִם וממטיר

רד״ק פס׳ א׳ לעיל.

משם סולת ושעורים

מצודת דוד פס׳ א׳ לעיל.

הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה?! וַיֹּאמֶר – ואז אמר לו הנביא

מצודת דוד.

הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ שכן יימכר בזול

מצודת דוד פס׳ א׳ לעיל.

וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל כי תמות מיד:

(כ) וַֽיְהִי⁠־ל֖וֹ כֵּ֑ן וַיִּרְמְס֨וּ אֹת֥וֹ הָעָ֛ם בַּשַּׁ֖עַר וַיָּמֹֽת׃

So it came to pass to him; for the people trod upon him in the gate, and he died.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובות

וַהֲוָה לֵיהּ כֵּן וְדָשׁוּ יָתֵיהּ עַמָא בְּתַרְעָא וּמִית.

וכן נתקיים כי רמסו אותו העם בשער וימות, והנה א״כ נתאמתו דברי הנביא כלם, אם בטובת העם ותשועתו, ואם בעונש השליש ומיתתו. הנה אם כן נעשו בזה שני נסים, האחד תשועת ישראל והצלתם מהרעב על ידי הנביא באמצעות מה שהשמיע ה׳ את מחנה ארם, והשני רמיסת העם לשליש בשער על מה שדבר כנגד הנביא, והראשון מהם והוא תשועת העם והצלתם מהמלחמה, כבר קדמו אליהו רבו כאשר הוריד המטר בתפלתו בהר הכרמל, שברעב פדאם ממות, והשני קדמהו גם כן במיתת שרי החמשים אשר שלח אחזיהו המלך להורידו בחזקה, ומאשר דברו נגד איש האלהים מתו:

ויהי לו כן – וכאשר אמר הנביא, כן היה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וַיְהִי לוֹ כֵּן – וכאשר אמר הנביא כן היה

מצודת דוד. וזכר הכתוב בכאן שנית איך היה הייעוד ואיך נתקיים, להראות שהכל התקיים כדבר איש האלהים, אברבנאל.

, וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר

ואמרו רבותינו בתלמוד (סנהדרין צ:) מאי בשער? על עסקי שער, מכאן שכל מידותיו של הקב״ה מידה כנגד מידה.

וַיָּמֹת: ס

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Melakhim II 7, Biblical Parallels Melakhim II 7, Targum Yonatan Melakhim II 7, Yalkut Shimoni Melakhim II 7, Rashi Melakhim II 7 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 7, Radak Melakhim II 7, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 7, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 7, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 7, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 7, Ralbag Melakhim II 7, Ralbag Toalot Melakhim II 7, Abarbanel Melakhim II 7, Minchat Shai Melakhim II 7, Metzudat Zion Melakhim II 7, Metzudat David Melakhim II 7, Malbim Melakhim II 7, Hoil Moshe Melakhim II 7, Mikraot Sheluvot Melakhim II 7

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון